משאת נפשם של כל הנכים היא להיות משולבים בחברה הישראלית וכמובן שאנו כנכים שואפים ששילוב זה יעשה בשוויון. זה אינו סוד שלכל אותם נכים, אותם שנמצאים בגיל עבודה ובמצב בו הם יכולים לתעסוקה, רצון כנה ואמיתי להשתלב בתעסוקה. כשמדברים על רצון לעצמאות כלכלית מדברים על רצון לשילוב בהוגנות ובתנאים זהים לשאר אזרחי המדינה, שהרי רק במצב בו נהייה שווי חובות וזכויות לשאר האזרחים יושג השוויון.
הרצון שלנו לשילוב תעסוקתי אינו צריך בשום מקרה לשמש כטריגר להחמרת אי השוויון בינינו לבין שאר האוכלוסייה ואסור לו להיעשות בתנאים שונים ואחרים משאר האזרחים, בטח שלא תוך גריעת זכויות חוקיות המתקיימות לאזרחים שאינם נכים.
הגנת שכר המינימום הינה זכות שווה וכוללת ולכלל אזרחי המדינה ככזו נקבעה בחוק ועל מנת להבטיח קיום מינימאלי נאות , באמצעות חוק הגנת השכר מובטח לעובד שיהיה מוגן מפני ניצול ועבדות של מעסיקים ובכך מאופשר קיומו. לכולנו ברור שהחוק שחוקק נועד להבטיח זאת, מה גם וברור שהקו השכר שנקבע בו הוא קו ההגנה האחרון שעומד לעובד הבא להשתלב בתעסוקה הוגנות. רעיון שכר המינימום לא בא להתוות את רמות השכר במשק ולקבוע את נורמת השכר המקובלת, העובדה שמעל למיליון אזרחים נמצאם בקו זה רק באה לחזק את המצב האבסורדי שבו מצויה המדינה בו קבוצות המעסיקים החזקות הצליחו להביא לנורמות פסולות וחמורות שמביאות לאי יציבות חברתית מחד ולאי חלוקה ולשליטה כספית ברמה הקרובה לעבדות מאידך. אני סבור שהמשך המצב עלול להביא בסופו של דבר להתפוררות חברתית מסוכנת ולמצב בו חוסנה של המדינה יעמוד בסכנה.
במאבק למען העלאת שכר המינימום שמתנהל בתקופה האחרונה הושמעו נימוקים שונים כחלק מהטענות הצדדים למהלך זה. לאחרונה אף פורסמה כתבה של עו"ד מור סטולר, מרצה במכללה החברתית כלכלית ושותפה במשרד עורכי דין לענייני עבודה ויחסי עבודה. בכתבתה טענה כחלק מהסברה לחוק שכר המינימום ואני מצטט: "המטרה בקביעת שכר מינימום היא להבטיח שכר מינימאלי לעובד לשם שמירה על כבודו ומניעת ניצולו על-ידי המעביד. מטרה נוספת היא הקטנת פערי ההכנסה והגדלת השוויון בין הכנסות האנשים השונים בחברה" מכאן אני מניח שברור לכולם מה הקשר והמשמעות של הגנת שכר המינימום. לי לפחות ברור שקיים קשר הישיר בין שוויון לבין הגנת השכר, ברור שמחיקת הגנה זו של שכר מינימום מציבה אותנו הנכים כאחת האוכלוסיות שבמדינה ומתחת לקו האדום זה - זה שנקבע על ידי המדינה כשכר המאפשר שמירת כבודו של אדם. במאבק הזה לשוויון, אני לפחות, רואה את הצורך להביא אנשים בעלי רמת השכלה, הכשרה וניסיון זהים לשכר קרוב או זהה, כך שזה המשולם לכל אדם באשר הוא מקיים בקריטריונים זהים וגם אנו הנכים לא צריכים להיות מוחרגים ומאותו רעיון.
קביעה של אי איזון בהגנת השכר מתבססת היום על רעיון קלוקל שאנו הנכים הם אלו שצריכים לספוג ובאי שוויון ובהפחתת הגנת שכר ושכר, את ירידת התפוקה המאופיינת לנו זו שנכפת על חלקינו בגלל גורל שאינו בשליטתנו. עלי אינו מקובל רעיון זה, שכן חברתית משמעות הקביעה היא התנערות גורפת של הציבוריות הישראלית מהאוכלוסיות החלשות שלה.
הטענה המעבידים אינם בוחרים להעסיק נכים ובשל כך צריך להוריד בהגנת שכרם ובשכרם פוגענית ומבזה את מדינת ישראל , לדעתי מאחורי טענה זו עומד נרטיב אינטרסנטי של מעסיקים שטופי דעות קדומות, המחפשים כל דרך להתנער מנורמת שכר, חריגות של אוכלוסיית הנכים יכולה הייתה להיות מפוצה במסגרת פתרונות הוגנים ובאלה ששומרים על עקרונות שוויון חברתי.
האיחוד האירופאי מעודד תעסוקת נכים בדרך מכובדת השומרת מכל משמר על זכויותיהם של הנכים, לא רק זאת הפתרון שהתקבל מקדם שילובם ומטיל אחריות חברתית על כלל המעסיקים. על פי הפתרון האירופאי מעסיקים מחויבים להעסיק עובדים נכים ובאחוז קבוע (אחוז זהה לחלקם של הנכים בגיל עבודה בכלל אוכלוסיית העובדים) כחלק ממצוות כוח האדם שלהם. אותם העומדים באחוז זה, פטורים מנטל כלכלי, לעומתם אותם שמעסיקים מעבר לאחוז זה מתוגמלים ובכך נטל "הפגיעה" בתפוקה מפוצה מהקופה הקולקטיבית הייעודית. אלו שמתנערים מחבות זו משלמים על כך בהפרשה כספית רצינית ולטובת אותה קופה קולקטיבית. כמובן שכספים עודפים מושקעים ב השקעה חוזרת ובאותם מעסיקים שבוחרים לקדם תעסוקה התואמת לנכים. הקופה הקולקטיבית אינה זקוקה באיזון נכון להזרמת כספים מהקופה הציבורית כך שהנטל מתאזן ובתוך המערכת הכלכלית הפרטית.
מעציב שהמחוקק לא השכיל להתעלם מאותם מעסיקים, כמו גם לא הבין שמאחורי ההתעקשות לגריעת הגנת השכר (והשכר עצמו) עומדים גופים כלכליים, בעיקר עמותות, העוסקות בהשמה תעסוקתית של נכים. אותם גורמים, שצצו כחלק מהפרטת שרותי הרווחה "ומטפלים" בישום נכים, אותם שבעיקר עסוקים "בחליבה" של כספי התמיכה הממשלתית, כספים נדיבים שהמדינה משולמת בגין יישום וליווי תעסוקתי של כל נכה.
רצוי גם להבין שבגריעת זכויות זו שנתנה כתף להעמקת אי השוויון, הקיפוח והניצול, לקחו חלק ארגונים כמו ארגון "בזכות" השלוחה הספציפית של האגודה לזכויות האזרח רק מחזקת את תחושת השאה שאנו הנכים מרגישים ובעיקר על כך שעד היום המדינה מחשיבה רק את הדעה הפטרונית של אותם ומבלי שבדקה והבינה מה חושבים ו מה רצונם של הנכים עצמם.
)
