ארגון הפעולה של הנכים נאבק כבר שנים ארוכות להסדרת נושא הוועדות הרפואיות, השבוע שוב זכה הארגון לרוח גבית ומטעם מבקר המדינה שיצא נחרצות בדו"ח האחרון והציג אי סדרים חמורים בהתנהלות הועדות הרפואיות בביטוח הלאומי.   

הקביעה הרפואית ברוב הוועדות מתבססת על ספר לקויות שלא עודכן שנים רבות. בחלקן, מבססות הוועדות את קביעותיהן על רשימה משנת 1954. בעוד שלקויות אחדות זכו למענה רפואי ברפואה המודרנית העכשווית וצריכות היו לצאת מהרשימה, לקויות אחרות פשוט לא מוכרות ולא מופיעות ברשימה. עדכון הרשימה חלקי, אם בכלל. בהיעדר הגדרה ברורה לעדכון נוצר פתח לקביעות לקויות בחלקיות ובהתאמה לסעיפי לקות קיימים. קביעות באופן זה התלויות סובייקטיבית בהרכב רפואי הספציפי שבפניו עומד הנכה בוועדה, יוצרות קביעה המשתנה באופן אקראי, אם לקולא ואם לחומרה

ממצאים חמורים על איכות הקביעה, זו שנתונה לפרשנויות סובייקטיביות ומביאה רבים לקביעה משתנה. על פי דו"ח האחרון של מבקר המדינה מעל 50% מהחלטות הוועדות שונו בוועדת ערר, כשמרביתם הובילו מאי קבלת קצבה למצב של קבלת קצבה. עוד עולה כי ב-56% מהעררים שונו החלטות של הוועדות הרפואיות. ב-32%!!!

ספר הלקויות הוא רק קצה הקרחון במחדלי הקביעה הרפואית. התקיימות הקביעה הרפואית בתוך המוסד לביטוח לאומי יש בה ניגוד אינטרסים חמור.  כאשר הגורם המשלם, קרי - הביטוח הלאומי, משלם את שכר הרופאים, העובדים והמזכירים, מתאפשר פתח חמור לאי סדרים.

המוסד הוא זה האחראי לזימון וניהול התורים, עובדה זו מאפשרת רגולציה תקציבית מחד ורגולציה להעצמת מצבת כוח אדם מאידך. התוצאה בפועל היא שנכים ממתינים חודשים ארוכים לזימון לוועדות שונות ולסיום הטיפול בתביעתם. תהליך שאמור לקחת בין ימים עד שבועות בודדים, הפך לכלי שרת בידי המוסד ועובדיו והנכים הפכו לכלי משחק במאבק פנימי על כוח אדם.

הרגולציה הפכה לשיטה ודחיית פונים הפכה לדרך עבודה. קרוב למחצית מהפונים נאלצים לפנות להליכי ערר או מופנים אליהם על ידי המוסד (המערער על הפסיקות לקולא). העובדה שמעל 90% מהנכים שטענותיהם נדחו (ומיצו את התהליך הערעור הפנימי) זוכים בדין בבית הדין לעבודה, אומרת הכול.

לכל בר דעת ברור כי לוועדות הרפואיות הפוסקות ברמה רפואית-משפטית יש השפעה מכרעת על רמת התמיכה והסיוע מהם ייהנה הנכה הפונה ומדובר לעיתים בשינוי משמעותי שמביא למעבר התובע ממצב של אי-קבלת קצבה למצב של קבלת קצבה. לארגון טענות קשות על מדיניות מוכתבת בשיטת "מצליח" המפורסמת - ערערת ונלחמת על זכויותיך במאבק מתיש, קיבלת את זכויותך, נשחקת ולא יכולת למאבק, נפגעו זכויותיך

גם לגבי הרופאים הפוסקים בועדות בעייתית רבה. ישנה קורלציה נמוכה בין מומחיות הרופאים ולקויות הנבדקים, חוסר ידע בוטה בוועדות בנושא קביעה משפטית רפואית. חלק מהפוסקים הרפואיים עברו את גיל 75 וממשיכים בעבודתם בוועדות, רבים מהפוסקים ללא הכשרה משפטית רלוונטית וחלקם לא עברו מעולם רענון מקצועי ואינם מעודכנים בדרכי קביעה חדשות. אין מנגנון חיוב להתעדכנות מקצועית ואין חובת הכשרה ובחינת ידע כתנאי להמשך תעסוקה כפוסק רפואי. בעוד שבעולם לפסיקה הרפואית יש מתודיקה והכשרה ברורה וחובת רענון. בארץ הנושא פרוץ לגמרי, רק עכשיו החלו להיערך לעריכת השתלמויות ורק לאחרונה נפתח מסלול לימוד אקדמי לפסיקה רפואית.

בעייתיות קיימת לא רק בנושא הרופאים. בחלק מהוועדות שעניינן קביעה תפקודית (רמת כושר עבודה למשל) מתנהלות הוועדות בלי שגורם שיקומי מקצועי או פארא-רפואי יימצא בהם (פיזיותראפיסט לדוגמא). אבחון וקביעה תפקודית חייבים שיהיו נשענים על מומחים מתחום זה. בהיעדרם, בחינת כושר העבודה לא מדויק ולא מקצועי.

בעייתיות קשה נוספת מתקיימת סביב נושא בית הדין לעבודה, שדן בעררים בטענות מנהליות בלבד ומוגבל בפסיקתו. בחוסר אונים, בית הדין יכול, במקרה הטוב ביותר, להחזיר את הפונה הזוכה לדיון חוזר בוועדה. המוחזרים לוועדות אחרי זכייה בבית הדן מתקבלים שם בחשדנות יתר. רבים מהם נכנסים למעגל אין סופי - ועדות ערער / בית הדין וחוזר חלילה ונאלצים לבלות במעגל זה שנים רבות, כשבדרך זכויותיהם הלגיטימיות נרמסות עד עפר.

אם לא די בזה, בדרך לקבלת הזכויות נאלץ התובע לעבור עשרות ועדות מסוגים שונים. ריבוי הוועדות והאבחונים, הטפסים והבקשות, יוצר מכשול פרקטי ורגשי במימוש זכויות עם תחושה של שיעבוד לתהליך טרחני, ארוך, מורכב ובלתי הגיוני. הוועדות לא משתלבות ולא מתואמות וחלקן מיותר לגמרי. ההליך לא שקוף לפונה וקיימת תחושה של הסתרת מידע, של קיום תורה שבכתב ותורה שבע"פ המקשה על מימוש הזכויות. קיים מחסור אקוטי בחומר פרסומי לפונים והעדר חוברת הסבר ממצא לנבדקים. התהליך לא מתנהל בשקיפות ואין בו משוב. אין הסדרת זכויות למלווה או מייצג בעת הבדיקה, לרבות נציג ארגון נכים או משפטן

בעבור רבים מהנכים פירוש ההמתנה הוא מאבק הישרדות כואב והתעמרות כואבת. התעלמות בוטה מזכויותיהם הבסיסיות. בהיעדר חובה לקבלת שרות יעיל ומהיר ואיכותי, בהיעדר פיקוח ממשלתי וביקורת חיצונית על תפקוד הוועדות מתירה המדינה למוסד לביטוח לאומי להמשיך בדרכו ומאפשרת  את הפגיעה באזרחים חוסרי אונים.

קיים צורך ביצירת מרכז קביעה ואבחון אחיד, בו תבצע ועדה אחת את כל שרשרת האבחונים ותמנע מהפונה את כל הטרטור, הבירוקרטיה המיותרת ואת החודשים עד שנים של המתנה מבישה וכואבת לתמיכה וסיוע. בהיעדר רצון של המשרדים הממשלתיים השונים להיפרד מתקציבים ייעודים וממצבת כוח אדם מיותרת, לא מקודם פתרון. חשיפת מקרים רבים וקשים של אי סדרים הביאו לדיון בנושא הקביעה הרפואית בכנסת וזו מינתה מטעמה ועדה אחר ועדה, ב-12 השנים האחרונות מונו 5 ועדות ציבוריות בעניין והוגשו בעקבותיהם מעל ל-10 הצעות חוק לפתרון המצב.

המחוקק לא הצליח להתקדם ולהגיע לפתרון המתבקש שהומלץ ברוב הועדות והוא הוצאת הוועדות מחוץ לכותלי המוסד לביטוח לאומי והקמת מרכז לאבחון וקביעה. בית המחוקקים, בלחץ הרשות המבצעת, נמנע במכוון מלדון בנושא ולהכריע.

לממשל ברור שחקיקה בכיוון שכזה תוביל לסכסוך עבודה חמור עם עובדי הביטוח הלאומי,  משרד הבריאות ואחרים, הממאנים להיפרד מההכנסה הנוספת, זו שמקנה הישיבה בוועדות, הגיבוי והתמיכה שמעניקה ההסתדרות לעובדי המוסד לביטוח לאומי גם היא המסייעת לקיפאון הקיים והכול על גבם הרצוץ של הנכים.

לא פלא שהנושא עולה שוב ושוב לכותרות, דו"ח מבקר המדינה שפורסם וזה שקדם לו בשנת 2006 כנראה מחכים לשר רווחה אמיץ ולממשלה החלטית. לצער הנכים ומניסיון ארוך שנים, המצב רחוק מלרצות את רצונם.